יום הולדת - רק פעם בשנה

חגגתי השבוע יום הולדת. זו הייתה יום ההולדת אולי העצובה בחיי מצד אחד, אבל מצד שני, יום ההולדת מלאת התקווה הכי הכי שהייתה לי. 

כמה עברתי מאז יום ההולדת ההיא לפני שנה

אז הבעל יודע הכל ולוקח לו זמן להכל. הוא עדיין מסוייג ממני, אבל מאחר ואני יודע שגם הוא רעה בשדות זרים, אני בטוחה שיהיה בסדר איתו.

כבר שלושה שבועות שאני לא בקשר עם אייל. זה כואב, אני הרי כל כך אוהבת אותו, אבל אני לא יכולה לחיות איתו, הוא עם התמי המזדיינת שלו אולי יבנה לעצמו עתיד, אולי עוד יהיו לו חברות אחרות. בכל מקרה, אני לא בקשר איתו, אני אפילו לא מתכוונת להיות בקשר איתו ואני מקווה שיכבד את בקשתי שלא להיות בקשר איתי.

אני חושבת שזו הייתה השנה הסוערת ביותר בחיי. לא פשוט לחיות ככה, מצד שני, זו הייתה שנה מעניינת. למדתי הרבה מאוד על עצמי, על זוגיות, על הקשר עם בעלי שהוא יקר לי במיוחד. אולי זה בעצם טוב שכל זה קרה בינינו, כי למרות שאנחנו עדיין מרוחקים, למרות שהוא מהסס כשהוא מדבר איתי, רואים שהוא כועס ורואים שהוא פגוע, אני כבר יכולה לראות את האופק ואת השמש בין העננים. 

אני יודעת שיהיה טוב.

יותר לא אכתוב כאן. מי שנתקל בבלוג הזה לגמרי בטעות, יכול לקרוא אותו מהסוף להתחלה או מההתחלה לסוף, זה לא משנה, אני לא אענה לאימיילים וגם לא אגיב לשום תגובה

היה לי טוב לכתוב את הבלוג הזה, אבל אני לא אמשיך לכתוב בלוגים יותר. כך לפחות אני חושבת עכשיו. אני מקווה שיהיה טוב.

וידוי

הרבה זמן הרהרתי בדבר. לא חשבתי על שום דבר אחר מלבד זה, החלטתי שכדי לנקות את השולחן, כדי שהחיים שלי יהיו שלווים יותר, נקיים יותר, כדי שאם אני רוצה עתיד עם הבעל שלי, עתיד אמיתי, אז אני צריכה לפרוס בפניו הכל.

החלטתי.

לקחתי אותו אתמול לשיחה ארוכה. אמרתי לו שאני כל כך אוהבת אותו, שאני מאוהבת בו ושאני רוצה שהחיים שלנו יהיו מאושרים ולכן אנחנו צריכים לנקות את הכל. כן, אני יודעת שהוא בגד בי. וכשאמרתי את זה הוא הרים אלי עיניים בתדהמה. כן, אני יודעת את זה אמרתי בתוקף. אני לא יודעת מי זו הייתה, אני לא יודעת את כל הפרטים, גם לא עקבתי אחריך, אבל אני יודעת. השארת יותר מידי עדויות וסימנים אמרתי לו. 

לזכותו הוא לא הכחיש, אלא השפיל מבט ושאל מה אני רוצה להגיד לו.

אמרתי לו שאני רוצה להתוודות שגם אני במהלך השנה האחרונה בגדתי בו. לא התכוונתי שזה יקרה, אבל זה קרה. היה מה שהיה. אני לא רוצה לספר פרטים, אבל זה הסתיים מזמן והדבר הכי חשוב לי זה לנקות את הלב, לנקות את היחסים בינינו ולהמשיך ביחד אל העתיד.

הפעם הוא נדהם לגמרי. לזה הוא לא ציפה. אני לא יודעת מה עבר לו בראש. אני מניחה שמה שעבר עלי כשהבנתי וגם גיליתי בוודאות שהוא בוגד בי, הוא לא חשב על המעשה שלו, אלא על המעשה שלי. בגידה זה דבר נורא. אבל כמו שאני התאוששתי, כך גם הוא התאושש.

הוא קם והלך, לא רצה לדבר איתי. 

ניסיתי קצת לדבר אל ליבו, אבל אחר כך עזבתי את זה. הוא יהיה בסדר, אני מקווה נורא.

וגם רציתי לספר את זה ועל זה הבוקר לאייל, אבל החלטתי שאני מתנתקת ממנו וזהו. 

אז אין אייל יותר בחיי.

מתגעגעת

אני לא כותבת כי אין לי מה לכתוב. פשוט אין. הלב שלי נקרע. בא לי לבכות, אתמול לא באתי לעבודה, אמרתי שאני חולה. אולי באמת אני חולה. שכבתי במיטה ונזכרתי באייל.

קשה לי להעמיד פנים שהכל בסדר, כי זה לא בסדר, החיים הם לא בסדר. אני עצובה ומתגעגעת. אבל אני חושבת שעשיתי את הצעד הנכון בחיים, צעד שהוא טוב גם עבורי וגם עבורו.

לא תמיד ההיגיון הולך טוב עם הרגש. זו דוגמא נהדרת. ההיגיון צודק, הייתי צריכה לשים לזה סוף. אבל הרגש... אוי כמה שאני מתגעגעת אליו.

עצוב לי

עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי, עצוב לי.
עצוב לי נורא ואני מתגעגעת.

מחול אחרון ופרידה

זה לא פשוט להתנתק אבל מה שהיה היום, סימן יותר מהכל את הצורך להתנתק. קבענו שאגיע אליו הבוקר. אני לא יודעת למה ואיך, אבל עוד למטה כשחניתי, לא עליתי. משהו עצר אותי. חשבתי לעצמי שאולי זו טעות שאני עושה שאני באה אליו, אולי היינו צריכים להיפרד וזהו. הלכתי לבית קפה להביא לשנינו קפה.

אחרי עשר דקות חזרתי ולפני שעליתי התקשרתי אליו ואמרתי לו שאני עולה. הוא אמר לי רק רגע ואז שמעתי אותו אומר כמה מילים כמו להתראות, ושיהיה לך יום יפה. הבנתי שהוא מדבר אל תמי.

ראיתי אותה יוצאת מהפתח והולכת. בחורה יפה מאוד ומאוד מרשימה. גם אהבתי את החולצה שלה והנעליים. היא הלכה אל תחנת האוטובוס. אני לא הסתתרתי אבל גם לא בהיתי בה, סתם הייתי בלתי נראית עבורה. אחרי שתיים שלוש דקות הגיע האוטובוס והיא נסעה ואני עליתי. אמרתי לו שראיתי אותה.

הוא אמר שבבוקר הם ישבו ודיברו והוא לא יכול היה לשלוח לי SMS או להתקשר אלי לבקש ממני שאאחר או משהו כזה. היא הייתה חושדת - אמר.

מזל שהבאתי קפה, אבל זה רק המחיש את הבעיות שבקשר בינינו. אני לא יודעת מאיפה שאבתי את הכוח, אבל אמרתי לו שהיום זו הפעם האחרונה, הפעם האחרונה שאנחנו נפגשים. הוא לא ניסה להגיד שום דבר על זה, אלא רק התקרב אלי, חיבק אותי, נישק אותי והלכנו למיטה, למיטה שבה ישן כל הלילה עם תמי, בת זוגו החדשה.

לפני שיצאתי מהדירה שלו הוא שאל אם הוא עשה אותי למאושרת.

כן, ממש. עניתי לו וחייכתי.

ואחר כך חשבתי שזה היה מאוד מלודרמטי, ממש ככה צריך להפרד.

וזהו, כל הדרך כאב לי הלב. אלוהים... זהו זה? יותר לא אשכב איתו? יותר לא אהיה איתו? ולא נתכתב ולא נדבר?

הגיע הזמן לשים לזה סוף

הבוקר התעוררתי עם החלטה. אני מיישרת את החיים שלי, מסדרת אותם, מחזירה את השפיות. די מספיק עם רכבת ההרים הזאת, עם הטלטלות הריגשיות. אני לא יכולה להגיד שזה רע, אבל אני חושבת שדי לי עם זה. גם ילדים אומרים די בסוף היום ללונה פארק ואני חיה בלונה פארק, לונה פארק של החיים.

אני מרגישה שאני רוצה וחייבת לשקם את היחסים שלי עם הבעל שלי. זה לא טוב לי ככה שכל כך התרחקנו, שאנחנו כבר כאילו מפסיקים להיות זוג. אני רוצה שיעשה סוף לכל הדברים שהוא עושה מבחוץ ואני... גם אני כך.

אייל כבר לא שלי. הוא כל כך מהר מיהר להשתקע עם התמי הזאת שלו. קשה לי להאמין כמה הוא חיפש את האהבה הזאת. אני לא יודעת אם זו האהבה האידיאלית עבורו, אני לא מכירה אותה ואני לא אכיר, אבל אני חושבת שהיחסים בינינו לא טובים לי יותר, בטח גם עבורו הם לא ממש טובים. אז עדיף לגמור. עדיף שזה יגמר בטוב מאשר שזה יגמר ברע.

אני עוד לא יודעת איך להגיד לו את זה, כי מצד אחד אני סלע יציב בחייו, כך הוא אמר לי, אבל מצד שני, זה לא הולך ככה. אם הוא באמת רוצה זוגיות שלמה וטובה כמו שהוא מצהיר, אז זה לא יכול להיות שייש לו מאהבת. זה אמנם עניין שלו, אבל גם עניין שלי. אני רוצה זוגיות טובה ושלמה ואני חושבת שזה הספיק לי.

כבר אני עצובה עוד לפני שנפרדנו.

אני חושבת שאגיד לו על זה ואשמע מה הוא אומר.

הולך ונגמר

אני מרגישה שזה הולך ונגמר לנו, הולך ונעלם לנו. כאילו הרגש הולך ונעלם. זה בא הרבה ממנו, אבל אני מודה, זה גם בא ממני. אולי קצת מיציתי אותו. אולי זה רק תגובה ליחס המקרר טיפה שלו.

הייתי אצלו בדירה. הוא היה מאוד מכני. איך להסביר בכלל שהוא מכני אני לא יודעת, אבל הוא לא התרגש ממני, לא ניסה לרגש אותי. כאילו הוא נפגש איתי ושכב איתי כשהוא עושה לי טובה. אני לא יודעת להסביר את זה. כשניתחתי את זה בדרך לעבודה הכל היה נורמלי בעצם, באתי, שתינו קפה, התנשקנו, התחבקנו, התלטפנו, הלכנו למיטה. עשינו אהבה. אבל הכל היה קצת מעושה. אני לא יודעת לשים את האצבע בדיוק על הנקודה אבל ככה הרגשתי.

גם הפרידה שלנו הייתה קצת מעושה. זה לא ברור למה לא ברור איך, אבל אני לא הרגשתי התעלות. כלומר, אני לא יודעת, הגעתי לגמירה חזקה וזה היה טוב, אבל זה כאילו היה עטוף במשהו ולא היו לזה הדים. כאילו זה משהו שהיה מקומי, לא השאיר משהו בגוף.

למה זה ככה? אולי תמיד ביחסים בין גבר לאישה זה ככה? אני חושבת שהיחסים בינינו הם עליות וירידות. זה תמיד ככה אבל עובדה, זה הולך ונגמר, כאילו הצבעים דוהים.

עצוב? אולי קצת.