השבוע חגגתי יום הולדת. בעלי הפתיע אותי כשאמר לי שנשים את הילדה אצל אמא לי ונלך לבלות. פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאנחנו יוצאים ודווקא עכשיו כשממש לא בראש שלי עליו. אבל יצאנו. הוא אמר לי שבזמן האחרון משהו טוב כנראה עובר עלי, כי אני הרבה יותר עליזה ושמחה.
חייכתי אליו ואמרתי לו שאני לא מרגישה אבל זה נעים לי שהוא אומר ובפנים חשבתי לעצמי, לו היה יודע, היה רוצח אותי בו במקום.
הוא גם אמר שהוא מצטער שהוא קצת מרוחק בגלל העבודה שנורא מטרידה אותו, אבל הוא מבטיח לפצות אותי וגם הוא רוצה שנצא לסופשבוע. לא נוכל לעשות את זה בלי הילדה, אבל אנחנו גם יכולים לעשות את זה איתה.
אמרתי לו שאשמח מאוד אם זה יקרה.
חוץ מזה חברה שלחה לי את הקישור הזה על אריק איימס שאנשים כועסים על דוקטור הזה. הסתכלתי על זה כמה פעמים והיה רגע שרציתי לספר את הניסיון הלא מוצלח שלי עם אותו ד"ר אריק איימס, אבל החלטתי לוותר. הוא באמת רופא גרוע והניסיון שלי איתו היה נוראי. אבל מה שהיה היה, זרקתי הרבה מאוד כסף על טיפול אצל הדוקטור המחורבן הזה ושמתי את הדברים מאחור והתקדמתי הלאה. אני שמחה שכותבים עליו דברים שכאלו. אסור ללכת אליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה