זה התחיל לפני חודש, אבל החלטתי להתחיל לכתוב את זה היום, ולכתוב על זה כל פעם שיהיה לי מה לכתוב. למה? כי אין לי עם מי לדבר על זה, אסור לי לדבר על זה עם אף אחד. זה משהו ששייך לי ואוי ואבוי לי אם מישהו ידע שאני מעורבת בזה.
אני חייבת להוציא, חייבת להוציא החוצה. חבל שאין מין מרכז תמיכה שכזה, של נשים נשואות שבוגדות בבעל שלהן, כזה שאפשר לכתוב או אפילו לדבר באופן אנונימי, או סתם להתכתב אחת עם השניה. אני חושבת שלכל אחת שנמצאת במקום הזה, יש את הכאב ראש הזה, את הזמזום שכל הזמן נמצא באוזן. אני חושבת ומקווה שהכתיבה תועיל לי.
קצת עניינים טכניים. א. הראה לי איך אפשר לכתוב ברשת ולשמור דברים בלי שזה ישמר בכלל במחשב. אז אני כותבת את זה ככה. חוץ מזה אני כותבת ואם מישהו יגיע לכאן, אז אל תגיבו ואל תנסו ליצור איתי קשר. אני לא אענה. מי שיקרא יקרא, מי שיבין יבין, ומה שאתם רוצים תגידו.
אז מי אני.
כתבתי. אני אישה. אני אקרא לעצמי כאן מיכל, למרות שכמובן זה לא שמי האמיתי - גם את שאר הפרטים שאכתוב אערפל קצת, כן אשקר, כי בכל זאת אני לא רוצה שמישהו יוכל לזהות אותי.
אני בת שלושים, נשואה חמש שנים. התחתנו בעלי ואני איך שגמרנו שנינו את הלימודים.
יש לנו ילדה קטנה בת שנה. אני עובדת והוא עובד ומי ששומר על הילדה בדרך כלל זו מטפלת.
חזרתי לעבודה לפני חצי שנה ובחודש האחרון התחלתי לבגוד בבעלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה