איפה פגשתי אותו? כלומר, את האיש שהתחלתי לבגוד עמו בבעלי? בבית קפה. זה נשמע הכי מטומטם ובנאלי שייש, אני יודעת, אבל זה מה שקרה. יצאנו א. ואני לשתות קפה ככה בבוקר של יום עבודה. רצינו להחליף כמה מילים, סתם לקחת אוויר לפני הלחץ הגדול שעומד להגיע. היא ישבה והיום היה תורי להזמין. עמדתי בתור והוא עמד שמה ליד.
לא שמתי לב אליו, עוד מישהו שעמד בתור לידי, אבל הוא זרק לי איזו מילה ואני חייכתי והוא זרק עוד מילה ועוד פעם חייכתי, לא חשבתי אפילו לכיוון אבל אז הוא אמר משהו שקשה לי לשכוח. "את אישה עצובה ואני יכול לעשות אותך שמח". בדיוק הביאו לי את הקפה והוא שם כרטיס ביקור על המגש שלי.
אני עצובה? אני לא יודעת. במידה מסוימת אפשר להגיד את זה על כל אחד, על כל אחת. למי יש חיים מושלמים? אני פוגשת בעבודה כל כך הרבה אנשים, לכל אחד יש את הסיפור שלו, לכל אחד יש תיקים משלו. לכל אחד יש קטעים שהוא שמח או עצוב. אז אני לא יודעת אם אני דווקא עצובה.
ברגע הראשון רציתי לספר על זה לא. איזה קטע, מישהו מנסה להתחיל איתי. אבל אחר כך החלטתי לשמור את זה לעצמי. למה? אולי כי זה נורא החמיא לי.
יש לי דימוי גוף מאוד נמוך, בייחוד אחרי הלידה. אני מרגישה שמנה. זה נכון שרזיתי מאוד, אבל סימני המתיחה על הבטן וכל מיני דברים שאני סוחבת איתי מעוד קודם. אני גם מרגישה שאני לא כל כך מושכת את בעלי. אני לא יודעת למה, אבל עובדה. הזהירו אותנו שלא כדאי שהוא ישתתף בלידה, אולי זה סתם שטויות, בכל מקרה הכרטיס שלו היה אצלי עמוק בכיס וסתם ישבנו ופטפטנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה