נקודת שיא ואחריה דברים ישתנו

האם יש לי באמת אומץ? האם לאייל יש באמת אומץ? הוא אמר לי שקבע איתם ליום שני בבוקר. שלושה חברים שלו. זה יהיה כמובן אצלו בדירה. הוא יודע שבאותו בוקר תמי צריכה לצאת מוקדם כך שכדאי שאגיע מוקדם. הוא אמר לי שייש לי זמן להתחרט עד דקה לפני, בעצם שאני אוכל להתחרט בכל רגע נתון. הוא הרי יהיה שם וברגע שאגיד שאני רוצה שזה ייעצר, זה ייעצר.

כל הזמן, כל השבוע, כל הזמן שאנחנו מדברים על זה שאלתי אותו איך הוא מרגיש לגבי זה. הכי אני מבקשת ממנו להביא גברים זרים לי ולפחות לפי התכנון הוא לא אמור להשתתף. הוא כל הזמן התחמק, אחר כך הוא כבר אמר את זה בפירוש שהוא מעדיף להגיד לי איך הוא הרגיש, כשזה יהיה אחרי. הוא עכשיו יש לו רגשות מעורבים. עשיתי לו את המוות עם השאלה הזו. מה אתה לא אוהב אותי? כבר לא אכפת לך ממני, ככה לא אכפת לך שאהיה עם שלושה חברים שלך? הוא כל הזמן ענה דברים ליד, אבל לא ענה שום דבר במפורש.

אני חושבת שהציפייה וההתרגשות של לפני, חלחלו לכל מקום בחיי. גם בעלי שאל אותי מה קורה איתי כי אני קצת השתניתי. כמובן שמרחתי אותו, מה הייתי יכולה להגיד לו? חוץ מזה אני מתפלאת שהוא בכלל שם לב אלי. הקשר בינינו נראה רחוק מתמיד. אני מבינה את זה וזה קצת עצוב לי. חשבתי לעצמי שכל הקטע הזה יהיה נקודת שיא שאחריה... אחריה הדברים ישתנו.