נפגשנו הבוקר בחניון. התנשקנו ואז אמרתי לו שאני מרגישה רע עם עצמי, עם הבגידה, אבל... מצד שני טוב לי איתו, אז אני נקרעת. אייל שאל אותי בשיא הרצינות אם אני רוצה להמשיך, הוא אוהב אותי, אוהב את מה שאני עושה איתו, אוהב להיות איתי, להתכתב במשך היום, להיפגש לפגישות החטופות האלו בחניון והוא גם משתגע על המציצות שלי ואתמול היה מופלא, אבל הוא לא רוצה שיהיה לי קשה בחיים.
אני לא יודע למה פירשתי את זה כאילו הוא הולך להפרד ממני. התחלתי לבכות והוא חיבק אותי, אמר לי שהוא לא רוצה לעשות לי את החיים קשים ויכבד כל החלטה שלי. מבחינתו זה צריך להמשך לנצח, מבחינתו הוא רוצה שאעזוב את הבעל עם הילדה ואבוא לחיות איתו.
צחקתי עליו ואמרתי לו שהוא הלך רחוק מידי. אבל הוא היה רציני. אני אוהב אותך.
זו פעם שניה שאמר שהוא אוהב אותי. אני בכלל לא הכנסתי את המילה אהבה למשחק הזה. הרגשתי שטוב, הרגשתי שזה מהנה, הרגשתי שייש כאן משהו נעים, אבל אהבה? אני אוהבת את בעלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה