אתמול חציתי את הקו האדום שהתלבטתי כל כך הרבה אם לעשות את זה או לא. הוא אמר לי שדי, שמספיק לו הפגישות האלו בחניון והמציצות הוא רוצה יותר ממני, הוא רוצה את כולי, הוא רוצה לאהוב אותי. האמת היא שגם אני קצת רציתי עוד ויחד עם זאת נקרעתי. זה לא כל כך פשוט לעבור את הקו האדום הזה. מבחינתי הכל היה משהו שאפשר לחזור ממנו, לשכוח, לסמן בתור הרפתקה חביבה וזהו, אבל ללכת ולשכב איתו עד הסוף, זו כבר תהיה הבגידה האמיתית בבעלי.
אני חייבת להודות, אני מאוד אוהבת את בעלי. אהבתי אותו מהרגע שראיתי אותו. נפגשנו כששנינו היינו בשנה השניה ללימודים באונ'. הוא התחיל איתי בקפיטריה ואני שמחתי. כבר באותו ערב שיצאנו ידעתי שזהו זה, זה הגבר של חיי. בדיעבד הוא היה אמר לי שהרגיש אותו דבר. הייתה בינינו כימיה מופלאה. אחרי חודשיים כבר עברנו לגור ביחד, בדיוק השותפה שלי עזבה והוא בא לגור איתי. התחלקנו בכל. היה ברור לנו שנהיה בעל ואישה... קשה להסביר את זה.
גם הסקס היה נהדר.
היתה לנו חתונה מאוד יפה, ממש חתונה מהאגדות. היא עלתה המון כסף, אבל ההורים שלנו מימנו את זה. אחר כך ירח דבש בטיול קצר באירופה ואז... מצאנו עבודות, התמקמנו בחיים. החיים נראו יפים, בילינו המון, היו לנו המון חברים.
כשנכנסתי להריון זה נראה כמו שלב בחיים שאנחנו מוכנים אליו. אבל איכשהו כאילו משהו התקלקל בדרך. אני לא יודעת להסביר את זה, אבל כבר לקראת סוף ההריון הרגשתי שהוא מסוייג ממני לפחות מבחינה פיסית. הדחקתי את העניין.
אחרי הלידה הייתי כולי שקועה בילדה, אבל מתישהו הייתי צריכה את הביחד של שנינו והרגשתי שהוא מתרחק. שהוא משקיע יותר ויותר בעבודה שלו, שהוא מגיע מאוחר. אני לא יכולה לבוא אליו בטענות על זה שהוא לא עזר. הוא קם באמצע הלילה, הוא דואג לילדה בלי סוף, גם לי הוא דואג ובכל זאת, הרגשתי ריחוק גם נפשי וגם פיסית בדיוק בזמן שהכי היתי צריכה את זה. קצת אמרתי לו את זה כמה פעמים וכל פעם מחדש הוא התנצל, אמר שהוא לא מרגיש את זה, אבל שהוא ישים לב. ביום ההולדת שלי הוא הודה בחצי פה שזה קיים.
אני חושבת שעשינו סקס אולי שלוש פעמים מאז שהילדה נולדה וזה היה חסר לי, אבל לא רק הסקס היה חסר, אלא בעיקר הקשר האהבה, החיבוקים הנשיקות ואת כל זה קיבלתי מאייל בשפע.
כשהזמין אותי לדירה שלו, רעדתי. חשבתי לעצמי עשר פעמים שאולי הגיע הזמן לעצור את הכל, רגע לפני שיהיה מאוחר מידי. סקס מלא זה סקס מלא, זה לא משהו קטן ובלתי נחשב בחניון, גם אם זה כולל סקס, גם אם אני מכילה אותו בפי.
ובכל זאת, הודעתי בעבודה שאאחר והגעתי אליו הביתה ושם אחרי שאכלנו ארוחת בוקר, נכנסנו למיטה ועשינו את זה.
וזה היה טוב.
ואחר כך כל היום הייתי מלאת יסורי מצפון. כל מה שהיה לי עד עכשיו הוא כאין וכאפס לעומת מה שהרגשתי. בא לי לבכות כל הזמן. לא תפקדתי כמעט בעבודה ואחר כך מזל שאמא שלי הייתה ולקחה את הילדה לטייל וגם עזרה לי להשכיב אותה. כשבעלי הגיע בערב חשבתי שהוא ירגיש הכל, שזה כאילו כתוב לי על המצח, אבל הוא בכלל לא שם לב אלי, שאל איך היה יומי, מה שלום הילדה. הוא הצטער שהגיע מאוחר ולא ראה אותה. אחר כך ישב וראה טלוויזיה. אני הלכתי לישון מוקדם, אבל התקשיתי להרדם וגם כשנרדמתי היו לי מלא חלומות לא טובים.
בכל זאת, כשקמתי הבוקר החלטתי שאני ממשיכה עם הרומן. טוב לי עם זה, אייל מוסיף לי המון. ודי... זה משהו שביני לבינו, אף אחד לא ידע, כאילו אני קונה לעצמי משהו טעים במשך היומיום... לא משהו לדווח עליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה