חברה טובה אבל קשה לי

הרבה מאוד זמן לא כתבתי כאן. לא היה לי חשק.

היחסים ביני לבין אייל נכנסו לשגרה רגילה. כאילו החברה שלו לא קיימת. אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע, פעם אחת אצלו בבית, פעם אחת בחניון למציצה. לפעמים יוצא לנו עוד פעם אחת לשבת לשתות קפה. זה לא רע. במשך היום אנחנו מתכתבים קצת אם כי פחות, למרות שאין יום בשבוע שאנחנו לא מדברים קצת. הוא נכנס לאיזה פרויקט מאוד רציני בעבודה שמאוד מעסיק אותו וחוץ מזה יש לו את מיכל.

אצלי בבית היחסים הם גם בסדר, שום דבר מיוחד לא קורה. איכשהוא הגעתי עם בעלי לאיזה איזון. אני לא יודעת להסביר את זה. אני יודעת שייש לו מישהי, אני יודעת שהוא בוגד בי, אני אפילו לא יודעת אם זה קשה לי או קל לי. אולי זה קצת מקל לי על המצפון. אנחנו עושים אהבה פעם בשבוע, לא יותר, תמיד ביום שישי או ביום שבת. זה טוב, אבל זה לא מתקרב לעוצמות שאני חווה עם אייל.

נראה שהחיים היו יכולים להיות נחמדים ופשוטים, בעל, עבודה, ילדה, מאהב, אבל היום אייל זרק פצצה. הוא אמר שהשבוע הוא התחיל לחפש דירה חדשה כדי לגור בה עם מיכל. זה אומר שלא נוכל להפגש בדירה שלו. כלומר, אולי נוכל אולי לא, אבל זה כבר יהיה הבית שלה, זה כמו שאני אזמין אותו לדירה שלי, דבר שלא עשיתי מעולם.

בהתחלה משכתי את הכתפיים, אמרתי לו בהצלחה וגם הקשבתי קצת על הסיפורים של חיפוש הדירה, כמה זה יקר לשכור דירה. אפילו אנחנו משלמים משכנתא הרבה הרבה פחות מהמחיר של שכר דירה ולנו יש דירה יותר גדולה ויותר יפה אם כי לא במרכז תל אביב.

בכל מקרה זו הייתה פצצה כי פתאום תפסתי שהיא לא סתם חברה שלו אלא הוא הולך לחיות איתה, הוא הולך לחלוק את חייו איתה. כבר עיכלתי את העניין שייש לו מישהי אבל זו הייתה בשורה לא קלה לשמוע, לא היה קל לי לשמוע את זה ובכל זאת, עשיתי את זה כמו חברה טובה.