ריחוק מסוים

אני חושבת שמעבר להכל, הקטע הזה אולי בהתחלה קצת חיזק אותנו, אבל בהמשך הלך וגרם לריחוק. אולי זה לא קשר בכלל, אולי זו התמי שלו. אבל עובדה, הרגשתי שאייל פחות מגלה בי עניין, שהוא הולך ומתרחק, שהשיחות נעשות יותר קצרות. על דבר אחד הוא לא התאווה לוותר, על הפגישות בחניון. נראה שכאילו הוא התמכר לזה. אני קצת אדישה. פעם אהבתי את זה, לשבת איתו באוטו אחר כך לרדת לו, אחר כך קצת לדבר ואז להפרד. חצי שעה אולי קצת יותר אולי קצת פחות. במידה מסוימת אני אוהבת להרגיש אותו בפה, אני אוהבת לרגש אותו, אבל זה קצת משעמם בסופו של דבר, מה גם שאני לא נהנית מזה פיזית.

התרחקנו. זה עובדה. אני מפשפשת בתוכי וחוקרת את עצמי לעומקם של דברים. זה מפריע לי אבל לא הכי הכי מפריע לי. זה כואב, אבל לא כואב נורא. כאילו התרגלתי לעובדה שכשייש לו מישהי אז הוא קצת מתרחק. כאילו אני יודעת את תפקידי, המאהבת. הוא הרי למד את התפקיד שלו מזמן מזמן. אבל אני כבר מהרהרת על הרפתקאות נוספות. אולי על דברים אחרים, אולי אפילו על מאהבים אחרים. אפילו נכנסתי לאיזשהו פורום באינטרנט וכתבתי שם כמה מילים וכולם התנפלו עלי, כלומר כל הגברים. עניתי אבל לא נעניתי לחיזורים וגם לא נכנסתי לשום מסכת התכתבות עם אף אחד. עדיין לא, אולי בכלל לא. לא בא לי להיות הטרף של אנשים משועממים שמחפשים כל הזמן באינטרנט חוויות. זה לא בשבילי כל כך. יותר מזה, זה לא רק שזה לא בשבילי, אלא גם אני לא מרגישה כל כך בחסך. אני לא מרגישה שריגושים חסרים לי.