אני לא כותבת כי אין לי מה לכתוב. פשוט אין. הלב שלי נקרע. בא לי לבכות, אתמול לא באתי לעבודה, אמרתי שאני חולה. אולי באמת אני חולה. שכבתי במיטה ונזכרתי באייל.
קשה לי להעמיד פנים שהכל בסדר, כי זה לא בסדר, החיים הם לא בסדר. אני עצובה ומתגעגעת. אבל אני חושבת שעשיתי את הצעד הנכון בחיים, צעד שהוא טוב גם עבורי וגם עבורו.
לא תמיד ההיגיון הולך טוב עם הרגש. זו דוגמא נהדרת. ההיגיון צודק, הייתי צריכה לשים לזה סוף. אבל הרגש... אוי כמה שאני מתגעגעת אליו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה