חגגתי השבוע יום הולדת. זו הייתה יום ההולדת אולי העצובה בחיי מצד אחד, אבל מצד שני, יום ההולדת מלאת התקווה הכי הכי שהייתה לי.
כמה עברתי מאז יום ההולדת ההיא לפני שנה
אז הבעל יודע הכל ולוקח לו זמן להכל. הוא עדיין מסוייג ממני, אבל מאחר ואני יודע שגם הוא רעה בשדות זרים, אני בטוחה שיהיה בסדר איתו.
כבר שלושה שבועות שאני לא בקשר עם אייל. זה כואב, אני הרי כל כך אוהבת אותו, אבל אני לא יכולה לחיות איתו, הוא עם התמי המזדיינת שלו אולי יבנה לעצמו עתיד, אולי עוד יהיו לו חברות אחרות. בכל מקרה, אני לא בקשר איתו, אני אפילו לא מתכוונת להיות בקשר איתו ואני מקווה שיכבד את בקשתי שלא להיות בקשר איתי.
אני חושבת שזו הייתה השנה הסוערת ביותר בחיי. לא פשוט לחיות ככה, מצד שני, זו הייתה שנה מעניינת. למדתי הרבה מאוד על עצמי, על זוגיות, על הקשר עם בעלי שהוא יקר לי במיוחד. אולי זה בעצם טוב שכל זה קרה בינינו, כי למרות שאנחנו עדיין מרוחקים, למרות שהוא מהסס כשהוא מדבר איתי, רואים שהוא כועס ורואים שהוא פגוע, אני כבר יכולה לראות את האופק ואת השמש בין העננים.
אני יודעת שיהיה טוב.
יותר לא אכתוב כאן. מי שנתקל בבלוג הזה לגמרי בטעות, יכול לקרוא אותו מהסוף להתחלה או מההתחלה לסוף, זה לא משנה, אני לא אענה לאימיילים וגם לא אגיב לשום תגובה
היה לי טוב לכתוב את הבלוג הזה, אבל אני לא אמשיך לכתוב בלוגים יותר. כך לפחות אני חושבת עכשיו. אני מקווה שיהיה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה