לקח לי יומיים לחשוב קצת ושלחתי לו אימייל. היו לי ציפיות, בהחלט שהיו לי כמה כאלו. זה משונה. בסך הכל גבר שאפילו לא ממש זכרתי איך הוא נראה, אבל מצד שני הוא ניסה להתחיל איתי וזה עשה לי המון טוב. כל כך טוב.
אז החלטתי לכתוב לו, מה היה לי להפסיד. ככה באמצע העבודה, פתחתי אימייל סתם שלא מזהה אותי, כתבתי לו שאני מיכל ולפני כמה יומיים נפגשנו בבית הקפה והוא אמר לי שהוא חושב שאני אישה עצובה והוא יכול לעשות אותי שמחה והנה, אני שולחת לו אימייל, בבקשה אני פתוחה להצעות.
אחרי שעתיים הוא החזיר לי אימייל. כנראה התעורר. זה היה אימייל קצר אבל הוא כתב שהוא אמנם קיווה שאתקשר אליו, אבל הוא שמח ששלחתי לו אימייל. הציג את עצמו. אייל, כך אקרא לו, הוא בחור צעיר, הרבה יותר צעיר ממני, בן 24. עובד באיזה חברת מחשבים, הייטק, הוא רווק והוא בדיוק הגיע לעבודה ולפני כל פעם שהוא מגיע לעבודה הוא שותה קפה, אוגר כוחות לקראת יום ארוך ומתיש.
הוא כבר ראה אותי פעם אחת או פעמיים בבית הקפה והוא שם לב שייש לי הבעה עצובה על הפנים וכל פעם הוא הסתכל וחשב שהוא יוכל לעשות אותי שמחה, זו מין הרגשה פנימית כזאת.
מה שהוא כתב החמיא לי עוד יותר. זה לא שהוא סתם נותן לכל אחת את כרטיס הביקור שלו ומשתמש בטריק התחלות של "את עצובה ואני אוכל לעשות אותך שמחה" אלא הוא באמת שם לב אלי.
כל היום התכתבתי איתו ואחר כך גם למחרת.
מדהים איך בהתכתבות אנונימית אפשר להחשף כל כך מהר וכל כך הרבה. אולי באמת יש בי איזו בדידות שצריכה פיתרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה