עבר שבוע ריק. אייל היה במילואים,אמנם התקשרתי אליו כל יום בבוקר, אבל הוא היה עסוק כל הזמן, ענה לי בקצרה. הרגשתי שהוא חסר לי נורא. כבר כל כך התרגלתי לפגוש אותו כל בוקר או צהריים. אני מופתעת שאף אחד בעבודה לא שם לב שאני יוצאת כל יום לקצת יותר מחצי שעה. אולי חושבים שאני יוצאת לסידורים, אולי לא שמים לב אלי. בכל אופן השבוע שעבר לא יצאתי בכלל. מצד שני גם בכלל לא עבדתי, בקושי תפקדתי. כל הזמן חשבתי על כמה אני מתגעגעת לאייל ומצד שני, כל הזמן חשבתי על העוול שאני עושה לבעלי.
אני חושבת שהפכתי להיות אישה יותר טובה ואמא יותר טובה בשבוע הזה. בישלתי לו דברים שהוא אוהב, ניסיתי להקדיש לו כמה שיותר תשומת לב, אבל איכשהו הוא קצת הדף אותי. קשה לי להסביר את זה, כי הוא פינק אותי ערב אחד עם מסג' ארוך ומושקע ובכל זאת נדמה היה לי שהוא ממש ממש מרוחק ממני, הודף אותי, כאילו הוא בנה בינינו חומה מזכוכית ונוח לו עם זה. אולי אני כבר לא מכירה אותו ואולי הוא חושד במשהו. אני לא יודעת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה